פסק-דין בתיק עב"ל 9142-09-10

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופט ד"ר יצחק לובוצקי ונציג הציבור מר דוד טבח; בל 1562-08) בו נדחתה תביעתה של המערערת לתשלום דמי לידה מהטעם כי לא עלה בידיה להוכיח קיומם של יחסי עובד ומעביד בעסק במצוי בבעלותו של מר גדעון מנשה, שהוא אביו של בעלה (להלן גם מר מנשה).

            להלן עיקר עובדות המקרה ופסק דינו של בית-הדין האזורי :

2.         המערערת טענה בתביעתה למוסד לביטוח לאומי (להלן גם המוסד) כי היא הועסקה בתקופה שמחודש אפריל 2006 עד ליום 16.2.07, בו ילדה את בנה, בעסק לתיווך יהלומים שבבעלות מר מנשה. תביעתה של המערערת לתשלום דמי לידה נדחתה על ידי המוסד בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בעסק. מכאן תביעתה של המערערת לבית הדין האזורי.

3.         בית הדין האזורי הגיע למסקנה כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד כנטען על ידי המערערת אלא כי היא העניקה עזרה למר מנשה שלא חרגה מגדר עזרה הדדית לבן משפחה, ודחה את התביעה, וזאת לאור ממצאיו הבאים:

א.  המערערת היתה למעשה בתקופת התלמדות, כשהקדישה את מרבית זמנה ללימוד עבודת תיווך היהלומים באמצעות התלוות לבעלה, שאיננו עובד של אביו.

ב.   המערערת הועסקה במשך תקופה קצרה, שנמשכה כל זמן הריונה, ולא הוחלפה על ידי עובד אחר. מר מנשה הודה שאם לא היה מדובר בכלתו הוא לא היה מעסיק עובד אחר במקומה.

ג.   קיימת אי בהירות באשר למועד הפסקת עבודתה, על אף ששכרה שולם במלואו עד למועד הלידה. בטופס התביעה למוסד כתבה בשני מקומות שונים שני מועדי סיום העסקה שונים, בתצהירה כתבה שהפסיקה לעבוד כשבועיים לפני הלידה בעוד שבעדותה מסרה כי הפסיקה לעבוד כיומיים לפני הלידה. תלושי השכר שהוצגו לא הופקו בזמן אמת ומשכורתה שולמה באמצעות המחאות שהופקדו לחשבונה.

ד.   לא הוצגו כרטיסי נוכחות ואין עדות מדויקת באשר לשעות העבודה. בעדותה בפני חוקר המוסד מסרה כי שעות עבודתה היו בין 8:00 ל-17:00 ובתקופה האחרונה להריונה היתה מגיעה לעסק רק כפעם-פעמיים בשבוע. בעדותה בבית הדין מסרה כי עבודתה היתה מ-8:00 עד 16:00. מר מנשה העיד שהיא עבדה בין 9:00 ל-17:00. בתחילה העידה שהיתה צמודה לבעלה בחודשים הראשונים שעבדה בבורסה ובהמשך חזרה בה וטענה כי יצאה מהמשרד לצורך התלמדות רק בשבועיים הראשונים לתחילת העסקתה. מר מנשה העיד כי המערערת לא עבדה כפקידה אלא עיקר עבודתה היה להסתובב עם בנו ולמכור יהלומים השייכים לו, והיא הפסיקה לעבוד כחודש-חודשיים לפני הלידה.

      גם העד מר קמחי העיד כי במרבית הזמן היה רואה את המערערת כמי שהתלוותה לבעלה לצורך מכירת יהלומים, והוא הניח שבעלה היה מלמד אותה. הגב' טירנה גולן העידה שהמערערת עזרה לה מעט בעבודות משרדיות.

            מכאן הערעור שבפנינו.

4.         הדיון בערעור זה נערך בדרך של סיכומים בכתב על פי תקנה 103 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי-דין), התשנ"ב-1991.

            עיקר טענות הצדדים בערעור :

5.         המערערת טוענת בפנינו את הטענות הבאות:

א.  המערערת אינה נכנסת להגדרת "בן משפחה" על פי סעיף 1 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ולכן אין להחיל עליה את המבחנים הנוקשים של יחסי עובד ומעביד עם קרוב משפחה.

ב.   בית הדין האזורי טעה ביישום המבחנים לבחינת יחסי עובד ומעביד. התלמדות או התמחות אינה פוסלת יחסי עובד ומעביד, על פי העדויות היא נכחה באופן קבוע במקום העבודה ועסקה בתיווך יהלומים (כ"מתווכת הבית" של המעביד), משלוח יהלומים לחו"ל, הפקדות ואיסוף שיקים והוצאת חשבוניות. בכך, תפקודה חרג הרבה מעבר למתנדבת המעניקה עזרה משפחתית לעסק. התקיים הסכם עבודה אמיתי בין הצדדים, היא עבדה בשעות קבועות, קיבלה שכר וניהלה רישומים בעבודתה.

ג.   בכוונתה של המערערת היה ללמוד את התחום ולעבוד כמתווכת בעסק המשפחתי. היא עברה תהליך הכשרה כמתמחה עוד ב-2005, כשנה לפני שהחלה לעבוד בעסק, והתכנון היה שהיא תועסק כמתווכת במשרה מלאה.

ד.   בשנת 2008 נעשה ניסיון נוסף של המערערת לחזור לעבודתה והיא הועסקה אצל מר מנשה למשך חודש וחצי אך היא נאלצה לעזוב בגין המצב הכלכלי של העסק וההידרדרות במסחר היהלומים בעולם.

ה.  חוקר המוסד לביטוח לאומי חקר את המערערת בעברית למרות שאינה שולטת בשפה ולא הזהיר אותה מפני השלכות דבריה.